זהר

תשט) בכלהו שביעאה עדיף, בר תמינאה, דקא מדבר לכלהו, וקיימא על כלהו. כתיב סלו לרוכב בערבות, מאן רוכב בערבות, ומאן אינון ערבות. אלא, ערבות דא רקיעא שביעאה, אמאי אתקרי ערבות. על דאיהו כליל מאשא ומיא כחדא, מסטרא דדרום, ומסטרא דצפון, ואיהו מעורב מתרין סטרין.

פירוש הסולם

תשט) בכלהו שביעאה עדיף וכו': בכולם שביעי יותר חשוב, שהוא חסד. חוץ מן רקיע השמיני, שהוא בינה, שהוא מנהיג כל שבעה הרקיעים, ועומד על כולם. כתוב, סולו לרוכב בערבות. שואל, מי הוא הרוכב בערבות, ומי הם הערבות. ואומר, ערבות, זהו רקיע השביעי, שהוא ספירה ראשונה דז"א, הנק' חסד, וכוללת כל הספירות דז"א שמתחתיה. ולמה נקרא ערבות, משום שהוא מעורב מאש ומים יחד, דהיינו מצד דרום, שהוא מים ומצד צפון שהוא אש, והוא מעורב מב' הצדדים. והרוכב בערבות הוא רקיע השמיני שהוא בינה.