זהר

יח) אמר ר' יהודה, אי הכי הא כתיב, כל אשר נשמת רוח חיים באפיו וגו'. א"ל הכי הוא ודאי, דהא לא אשתאר בהו, מכל אינון דהוו בהו נשמתא קדישא, כגון חנוך, ירד, וכלהו צדיקיא, בגין לאגנא על ארעא, דלא ישתצי בגינייהו, הה"ד כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו, כבר מתו, ואסתלקו מעלמא, ולא אשתאר מנהון מאן דיגין על עלמא, בההוא זמנא.

פירוש הסולם

יח) אמר ר' יהודה וכו': אר"י, אם כן, הרי כתוב, ​כל אשר נשמת רוח חיים באפיו וגו'. ואם הזוכים לנשמה הם אוהביו של הקב"ה למה מתו במבול. אמר לו, כן הוא ודאי שהם אוהביו של הקב"ה, ולא נשאר מכל אלו שהיה בהם נשמה קדושה, דהיינו חנוך, ירד, וכל הצדיקים, שהיו יכולים להגן על הארץ שלא תשחת בזכותם. וזהו שכתוב, כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו, שפירושו כבר מתו ונסתלקו מן העולם, ולא נשאר מהם מי שיגן על העולם בזמן ההוא.