זהר

יב) פתח ואמר, כה אמר האל ה' בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה. האי קרא אוקמוה, אבל כה אמר האל ה' בורא השמים ונוטיהם, דא קב"ה, לעילא לעילא, דאיהו בורא השמים, ואתקין ליה תדיר, בכל זמנא. רוקע הארץ וצאצאיה, דא ארעא קדישא, צרורא דחיי. נותן נשמה לעם עליה. הארץ דא היא דיהבה נשמה וגו'.

פירוש הסולם

יב) פתח ואמר, כה אמר האל וגו': מקרא זה כבר בארוה. אבל ​כה אמר האל ה' בורא שמים ונוטיהם. זהו הקב"ה למעלה למעלה, דהיינו בינה, שהוא בורא השמים, שהוא ז"א, שהבינה, מתקנת את ז"א תמיד בכל זמן. כלומר שהיא מאצלת אותו ומשפעת לו המוחין. רוקע הארץ וצאצאיה, זהו ארץ הקדושה צרור החיים, דהיינו הנוקבא. נותן נשמה לעם עליה, הארץ, שהיא הנוקבא, נותנת נשמה.