זהר

ש) נפש דאית לה נייחא, האי איהי כד אזלא ומשטטא, אערעת בהאי ממנא ידומיע"ם, ובאינון סרכין דיליה, ונטלין לה, ואעלין לה בכל פתחי גן עדן, ואחזיין לה יקרא דצדיקיא, ויקרא דההוא רוח דילה, ואיהי מתדבקא ביה בנייחא, גו ההוא לבושא, וכדין ידעת באינון מלין דעלמא.

פירוש הסולם

ש) נפש דאית לה וכו': נפש שיש לה מנוחה, זו היא, כשהולכת ומשוטטת פוגשת בממונה הזה ידומיעם, ובאלו השוטרים שלו, ולוקחים אותה ומעלים אותה בכל פתחי גן עדן, ומראים לה כבוד הצדיקים, וכבוד רוח ההוא שלה, והיא מתדבקת בו, ברוח, במנוחה תוך לבוש ההוא, של הרוח, ואז יודעת בדברי העולם העליון.