זהר

רצו) בלליא בתראה דחגא, דקא נפקן פתקין מבי מלכא, וההוא צל אעדיאו מבני גריעו דהאי עלמא, ההוא נפש דקאמרן, אזלא ומשטטא, וחד ממנא סרכא, ברזא גליפא בעזקא בכתב מפרש, ידומיע"ם, דפקיד בכתב דזיוא גליפא, ובגו חזוון עלאין. בההוא ליליא נחית, וכמה אלף אלפין ורבוא רבוון עמיה, ונטלין לההוא צל מכל חד וחד, וסלקין ליה לעילא.

פירוש הסולם

רצו) בליליא בתראה דחגא וכו': בלילה האחרון של החג, שיוצאים פסקי הדין מבית המלך. וצל ההוא הוסר מבני אדם העומדים להגרע מעולם הזה, אז נפש ההיא שאמרנו, הולכת ומשוטטת למעלה. וממונה אחד, המשגיח על סוד החקיקה בחותם בכתב מפרש, דהיינו על הכתוב בפסקי דינים הנ"ל, ששמו ידומיעם, הפוקד את הכתב של אור החקוק, ובתוך מראות עליונות, יורד בלילה ההוא, וכמה אלף אלפים ורבי רבבות עמו, ולוקחים לצל ההוא מכל אחד ואחד שנידון למות ומעלים אותו למעלה.