זהר

רצד) ב ואלמלי אתיהיב רשו לעינא למחמי וחמי בליליא דעייל שבתא, ולילי ירחי וזמני, כדיוקנין על גבי קברי, אודן ומשבחן לקב"ה. אבל טפשו דבני נשא, קא מעכבא להו, דלא ידעין, ולא משגיחין על מה קיימין בהאי עלמא, ולא חששין לאשגחא ביקרא דמלכא עלאה בהאי עלמא, כ"ש לאשגחא ביקרא דההוא עלמא, ועל מה קיימא, ואיך מתפרשן מלין.

פירוש הסולם

רצד) ואלמלי אתיהיב רשו וכו': ואם היה ניתנה רשות לעין לראות, היה רואה, בליל כניסת השבת, ולילה של ר"ח וזמנים, כצורות על הקברים, המודות ומשבחות להקב"ה. אבל הכסילות של בני אדם מעכב אותם מלראות, ואינם יודעים ואינם משגיחים על מה הם נמצאים בעולם הזה, ואינם דואגים להשגיח בכבוד המלך העליון בעולם הזה, ומכל שכן להשגיח בכבוד עולם ההוא העליון, ועל מה היא עומדת, ואיך מתפרשים הדברים.