זהר

רפו) נשמה איהי סלקא מיד לאתרהא, לההוא אתר דנפקת מתמן, ודא איהי דבגינה אתנהירת בוצינא, לאנהרא לעילא. דא לא נחתת לתתא לעלמין, בדא אתכלילת, מאן דאתכלילת מכל סטרין מעילא ומתתא. ועד דהאי לא סלקא לאתקשרא בכורסייא, לא מתעטרא רוח בגנתא די בארעא, ונפש לא מתישבא בדוכתהא. כיון דאיהי סלקא, כלהו אית להו נייחא.

פירוש הסולם

רפו) נשמה, איהי סלקא וכו': נשמה, היא עולה מיד למקומה, למקום ההיא שיצאה משם, דהיינו למלכות, שממנה נולדת הנשמה, וזו היא שבשבילה האירה הנר, שהוא המלכות, להאיר למעלה. כי נשמות צדיקים עולות למ"ן לז"א ומלכות, ומזדווגים על ידיהן, (כנ"ל בראשית ב' קנ"ב ד"ה ביאור) זו אינה יורדת למטה לעולם. בזו נכללת מי שנכללת דהיינו המלכות, מכל הצדדים ממעלה וממטה. כי המלכות נכללת מנשמות הצדיקים. ועד שהנשמה אינה עולה להתקשר בכסא, שהוא עולם הבריאה, הרוח אינו מתעטר בגן עדן הארץ, והנפש אינה מתישבת במקומה. כיון שהנשמה עולה יש מנוחה לכולם. שבאים על מקומם.