זהר

שפח) ולמאן הקם תקים. לאת ה'. דנפלת באלף חמשאה, בתר ע"ב, כמנין עזו"ב תעזוב עמו. עזוב: ע"ב ז"ו. ודא ע"ב שמהון, ויסע ויבא ויט. דא וא"ו מן וה"ו, תמן עזר, ולא קימה, והאי איהו עזוב תעזוב, תמן בעת"ו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך, דאינון ישראל. לקט שכחה ופאה, לעני ולגר תעזוב אותם. הכא אוליפנא. פקודא תליתאה.

פירוש הסולם

שפח) ולמאן הקם תקים וכו': ולמי הקם תקים, לאות ה', שהיא המלכות, שנפלה באלף החמשי אחר ע"ב שנים, כמנין עזוב תעזוב עמו. עזוב, אותיות ע"ב ז"ו, ע"ב היינו ע"ב שמות ויסע ויבא ויט. (כנ"ל בשלח אות קע"ג ע"ש) זו היא ראשי תיבות, זה ואו. וזה ו' מן יה"ו (כצ"ל) שהוא ז"א. שם, בחמשת אלפים וע"ב שנה, עזר, לעזור לה' הנופלת, ולא קימה, שאינו עוד זמן הקימה והגאולה, וזהו עזוב תעזוב, דהיינו עזרה בלבד, שם נוהג, בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך, שהם ישראל. כלומר, שעל ידי התיקונים של יורה ומלקוש בעתו, נאספים ישראל מן הגלות, דגן, אלו ישראל. תירש אלו הלוים. ויצהר, אלו הכהנים. וכן נוהגים התקונים של לקט שכחה ופאה, לעני ולגר תעזוב אותם. וכאן למדנו מצוה שלישית, דהיינו לקט שכחה פאה.