זהר

תכז) והיינו דאמר שלמה, משגיח מן החלונות וגו'. ואלין אינון חלונות, דעיינין ואודנין ונוקבי חוטמא ופומא באלין שבעה נוקבין, נשמתא סליקת, בשבעה מיני בוסמין. והכי צלותא סליקת באלין ז' בוסמין, דאינון נרד וכרכם קנה וקנמון עם כל עצי לבונה מר ואהלות עם כל ראשי בשמים. בההוא זמנא דצלותא הכי סליקת, מקטרת מר וכו'. הקב"ה שאיל עלה, מי זאת עולה מן המדבר מקטרת מר ולבנה וגו'. מי זאת ודאי, מסטרא דמ"י איהו ודאי בינה, כלילא משבעה מיני בוסמין.

פירוש הסולם

תכז) והיינו דאמר שלמה וכו': והיינו שאמר שלמה, משגיח מן החלונות. ואלו הם החלונות, של העינים והאזנים ונקבי האף והפה. בז' נקבים אלו עולה הנשמה בז' מיני בשמים וכן התפלה עולה בז' מיני בשמים אלו, שהם, נרד וכרכם קנה וקנמון עם כל עצי לבונה מור ואהלות עם כל ראשי בשמים. בזמן ההוא של התפלה, עולית כך, מקוטרת מר וגו'. הקב"ה שואל עליה, מי זאת עולה מן המדבר מקטרת מר ולבונה וגו'. מי זאת, ודאי מצד מ"י שהוא בינה, ודאי כלולה מז' מיני בשמים. שהם חג"ת נהי"מ שלה המאירים בסוד הריח שהוא הארת החכמה.