זהר

תכג) אבל בנבואה, לית רשו לאסתכלא ביה נביא בעין השכל, אלא בעיינין, דאיהי מראה וחזיון דעיינין, הה"ד, במראה אליו אתודע. ועוד בחזיון לילה, מראה ביממא, חזיון בליליא, וכלא בעיינין, ולא בעין השכל דלבא. ועיינין אינון תרי סרסורי דלבא, ומשמשין דיליה. ואיהו מלכא בינייהו ובגין דא, חכם עדיף מנביא. והכי הוא תרין אודנין, תרין שמשי דלבא.

פירוש הסולם

תכג) אבל בנבואה לית וכו': אבל בנבואה, אין רשות לנביא להסתכל בו בעין השכל, אלא בעינים, שהוא מראה וחזיון של העינים, ז"ש במראה אליו אתודע. ועוד, בחזיון לילה. מראה היא ביום, חזיון הוא בלילה. והכל בעינים ולא בעיני השכל של הלב. וב' העינים הן ב' מתווכות של הלב, שמתווכות בין היצה"ר שבלב לבין האדם, ומשמשים שלו. והוא מלך ביניהם. ומשום זה חכם, הרואה בעיני הלב, הוא טוב מנביא שרואה בעינים. וכן הוא ב' אזנים הם ב' משמשי הלב.