זהר

קלב) ותו תנינן, האי קרא לדרשא הוא דאתא, מפני שיבה תקום, כמה דאתערו ביה חברייא, מפני שיבה תקום, אזהר ליה לבר נש, עד לא יסתלק בסיבותא, דיקום בקיומא טבא בעלמא, בגין דדין הוא הדורא ליה, אבל לסוף יומוי לית שבחא ליה לב״נ כ״כ, כד איהו סיב ולא יכיל למהוי ביש. אלא שבחא דיליה, כד איהו בתוקפיה, ואיהו טב. ושלמה מלכא צווח ואמר, גם במעלליו יתנכר נער וגו׳. כגוונא דא כתיב, וזכור את בוראך בימי בחורותיך. א״ר אלעזר, ודאי אורחא דא מתקנא קמן, והאי אורחא דקב״ה הוא.

פירוש הסולם

קלב) ותו תנינן וכו׳: ועוד למדנו. מקרא זה, מפני שיבה תקום, הוא לדרש, כמו שהעירו בו החברים, מפני שיבה תקום, התורה מזהירה לאדם, שלפני ביאתו לשיבה יקום בקיום טוב בעולם, דהיינו שיעשה תשובה, משום שזה הדר לו, אבל אם עושה תשובה בסוף ימיו, אין שבח לאדם כל כך, כיון שהוא זקן ואינו יכול להיות רע. אלא שבחו הוא, כשהוא בכחו והוא טוב. ושלמה המלך צוח ואמר, גם במעלליו יתנכר נער וגו'. כעין זה כתוב, וזכור את בוראך בימי בחורותיך. א״ר אלעזר ודאי דרך הזה מתוקן לפנינו, וזהו דרך של הקב״ה.