זהר

קלא) רבי יוסי פתח קרא ואמר, לא תאכלו על הדם. הא בכמה אתר אוקמוה חברייא, וכל הני קראי אבתריה. וכל חד וחד באתגלייא. אבל האי קרא אית לאתערא ביה, דכתיב מפני שיבה תקום וגו׳. מפני שיבה, שיבה דאורייתא סתם. תקום, מכאן דבעי בר נש למיקם מקמי ס״ת, והכי רב המנונא סבא, כד הוה חמי ס״ת, הוה קם מקמיה, ואמר מפני שיבה תקום. כגוונא דא, בעי ב״נ למיקם בקיומיה לקמיה דת״ח, בגין דאיהו קאים בדיוקנא קדישא עלאה. ורמז לכהנא קדישא עלאה, דכתיב והדרת פני זקן, דאיהו בעלמא. אר״ש, מכאן רמז לתורה שבכתב ורמז לתורה שבעל פה.

פירוש הסולם

קלא) רבי יוסי פתח וכו׳: רי״פ המקרא ואמר, לא תאכלו על הדם. זה, העמידו החברים בכמה מקומות, וכל אלו הכתובים שלאחריו, וכל אחד ואחד פרשו ע״פ נגלה. אבל במקרא זה יש להעיר בו. שכתוב, מפני שיבה תקום וגו'. מפני שיבה, היינו מפני שיבה אורייתא סתם תקום. מכאן שאדם צריך לקום מפני ספר תורה. וכך עשה רב המנונא סבא, כשהיה רואה ספר תורה, היה קם מפניה, ואמר, מפני שיבה תקום. כעין זה צריך האדם לקום מלא קומתו לפני תלמיד חכם, משום שהוא נמצא בצורה הקדושה העליונה, שהוא, רומז לכהן הקדוש העליון, שה״ס אבא עלאה שנקרא זקן. שכתוב, והדרת פני זקן, שהוא בעולם, דהיינו הת״ח שהוא עמך בעולם, הרומז על זקן העליון, שהוא אבא עלאה. אמר ר' שמעון, מכאן רמז לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה. כלומר, שצריכים לקום מפני ספר תורה, שהוא תורה שבכתב. וצריכים לקום לפני ת״ח, שהוא בחינת תורה שבעל פה.