זהר

רכד) ושכינתא הות אזלא, וכלהו ענני יקר בהדה. וכד הוה שכינתא נטלה, הוו נטלין, כמה דכתיב ובהעלות הענן מעל האהל ואחרי כן יסעו בני ישראל וגו'. וכד איהי סלקא, ההוא עננא סלקא עד לעילא, וכל בני עלמא חמאן, ושאלי ואמרי, מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן.

פירוש הסולם

רכד) ושכינתא הות אזלא וכו': והשכינה היתה הולכת וכל ענני כבוד עמה. וכשהשכינה נסעה היו נוסעים ישראל, כמו שכתוב, ​ובהעלות הענן מעל האהל וגו', וכשהיא עלתה, עלה הענן עד למעלה, וכל בני העולם רואים, ושואלים ואומרים, מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן.