זהר

תקנז) וכי פתורא אית לון לנשמתין בההוא עלמא. אין. דהא מזונא וספוקא דעדונא, אכלי בההוא עלמא, כגוונא דמלאכי עלאי אכלי. וכי מלאכי עלאי אכלי. אין. כגוונא דלהון אכלו ישראל במדברא. וההוא מזונא, רזא איהו לטלא, דנגיד ואתמשך מעילא, מרזא דעלמא דאתי, ואיהו מזונא דנהירו משח רבות קדשא, ונשמתהון דצדיקיא אתזנו מתמן בגנתא דעדן, ואתהנון תמן. דהא תמו נשמתהון דצדיקיא, מתלבשן בגנתא דעדן דלתתא, כגוונא דהאי עלמא.

פירוש הסולם

תקנז) וכי פתורא אית וכו': שואל, וכי יש שלחן אל הנשמות בעולם ההוא. ומשיב, כן. כי מזון וספוק העדון אוכלות הנשמות בעולם ההוא כמו שמלאכי השרת אוכלים. שואל, וכי מלאכים העליונים אוכלים. ומשיב, כן, וכעין אכילה שלהם אכלו ישראל במדבר, דהיינו המן. ומזון ההוא, הוא סוד הטל הנוזל ונמשך מלמעלה מסוד עולם הבא, שהוא בינה. והוא מזון מאור שמן משחת קדש, ונשמות הצדיקים נזונות משם בגן עדן, ונהנות שם. כי נשמות הצדיקים מתלבשות שם בגן עדן התהתון, כמו שהתלבשו בעולם הזה.