זהר

שסה) נפקו מארעא קדישא ונחתו למצרים, ובגינייהו אתעכבת תמן. ובגין דאהדרי תמן ישראל לעובדין דמצראי, אתכפיא ואתעדי ההוא שלימו, עד דנפקו ממצרים, ואתו למעבד משכנא. אמר קב"ה, רעותי לדיירא בינייכו, אבל לא יכילנא עד דתתקנון ההוא רוחא דילי, דישרי בגווייכו. הה"ד, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

פירוש הסולם

שסה) נפקו מארעא קדישא וכו': יצאו מארץ הקדושה וירדו למצרים נתעכב הרוח בשבילם במצרים, ומשום שחזרו שם ישראל למעשים של המצרים, נכנע הרוח והוסר השלמות ההיא ממנו, עד שיצאו ישראל ממצרים, ובאו לעשות משכן, אמר הקב"ה, רצוני לדור ביניכם, אבל איני יכול עד שתתקנו רוח ההוא שלי, דהיינו אור המלכות כנ"ל, שישרה בתוככם. ז"ש, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.