זהר

שסד) שלימו דתקונא דהאי רוחא, רוחיהון דצדיקיא בהאי עלמא. רוחא דא אשתלים, בזמנא דחנוך וירד ומהללאל הוו בעלמא וכד אסגיאו חייבי עלמא, אעדו ההוא שלימו מניה. לבתר דאתאבידו, אתא נח ואשלים ליה. אתא דור הפלגה, אעדו ההוא שלימו מניה. אתא אברהם ואשלים ליה. אתו אנשי סדום ואעדו ליה. אתא יצחק ואשלים ליה. אתו פלשתים וחייבי דרא ואעדו ליה מניה. אתא יעקב ובנוי, ערסא שלימא, ואשלימו ליה.

פירוש הסולם

שסד) שלימו דתקונא דהאי וכו': שלמות תקונו של רוח הזה, שהוא אור המלכות, כנ"ל, הוא רוחם של הצדיקים בעולם הזה. רוח זה נשלם בזמן שחנוך וירד ומהללאל היו בעולם, וכשנתרבו רשעי עולם, הוסרה שלימות ההיא ממנו. מן הרוח. ואח"כ שנאבדו במבול, בא נח והשלים אותו. בא דור ההפלגה והוסרה השלמות ממנו, מן הרוח, בא אברהם והשלים אותו. באו אנשי סדום והסירו אותו, בא יצחק והשלימו. באו פלשתים ורשעי הדור והסירו השלמות ממנו, באו יעקב ובניו, שהיו מטה שלמה בלי פסול, והשלימו אותו.