זהר

כה) בההוא זמנא, פקודא לתקוע שופר תרועה ביובל, הה״ד כנשא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו. כגוונא דבתקיעת שופר דיובלא, כלהו עבדין נפקי לחירות, הכי בפורקנא בתרייתא, בתקיעת שופר, מתכנשין כל ישראל מארבע סטרי עלמא, דאינון עבדין דיובלא. דמארי תורה, אית בהון עבדין על מנת לקבל פרס, ואתקריאו עבדי מלכא ומטרוניתא. אבל בנוי דמלכא קדישא, ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי, דאינון גדפי חיוון דמרכבתא.

פירוש הסולם

כה) בההוא זמנא פקודא וכו׳: בזמן ההוא, של הגאולה היא המצוה לתקוע שופר תרועה ביובל. ז״ש כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו. כי כמו בתקיעת שופר של יובל, יוצאים כל העבדים לחרות, כך בגאולה האחרונה, על ידי תקיעת שופר מתקבצים כל ישראל מארבע רוחות העולם, שהם עבדים עד היובל. שה״ס אור הגאולה. כי בעלי תורה יש בהם ג״כ עבדים על מנת לקבל פרס, ונקראים עבדי המלך והמלכה. אבל בניו של המלך הקדוש, כתוב, ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. דהיינו, על כנפי חיות המרכבה.