זהר

תלא) ואי תימא, והא בגלותא איהי, והא אתתרכת, לאו הכי, אלא ודאי בגלותא איהי, לדיירא עימהון דישראל, ולאגנא עלייהו, אבל לא אתתרכת. והא שכינתא לא אתחזי בבית ראשון ובבית שני. עד דלא גלו ישראל סלקא לעילא, ולבתר איהי שויאת מדורה עמהון. אבל תרוכין לא הוות לעלמין.

פירוש הסולם

תלא) ואי תימא והא וכו': ואם תאמר, הרי בגלות היא, והיא מגורשת מאישה ז"א. אינו כן, אלא ודאי היא בגלות לדור עם ישראל, כי בכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם, כדי להגן עליהם, אבל לא נגרשה מז"א. והרי השכינה לא נראתה בבית ראשון ובבית שני בזמן שחטאו ישראל, ועכ"ז, לא היה נחשב זה לגלות, מכל שכן לגרושין. אלא עד שלא גלו ישראל, אם חטאו, נסתלקה השכינה למעלה, ולאחר כך, שגלו, לא עלתה למעלה אלא עשתה דירתה עם ישראל. אבל גרושין לא היו מעולם.