זהר

תכט) רזא לאדכרא יציאת מצרים לבתר. בגין דהוות שכינתא בגלותא, ובזמנא דאיהי בגלותא, לאו איהו חבורא, לאתחברא דא בדא עלמא תתאה בעלמא עלאה, ולאחזאה חירו דההיא גאולה, דהוות בכמה אתין, בכמה נסין דעבד קב"ה. ואצטריך ההוא פורקנא לאתדכרא, ולאתחזאה דאף על גב דהוות בגלותא, השתא חירו אית לה, מיומא דאינון קשרין במצרים אשתריאו, אינון אתין ונסין אתעבידו.

פירוש הסולם

תכט) רזא לאדכרא יציאת וכו': לאחר כך דהיינו לאחר כוונת שמע, הוא סוד, להזכיר יציאת מצרים. משום שהיתה השכינה בגלות ובזמן שהיא בגלות אין חיבור שיתחברו זה בזה, עולם העליון, שהוא ז"א, בעולם התחתון, שהיא המלכות, וצריכים להראות חירות של גאולה ההיא, דמצרים, שהיתה בכמה אותות בכמה נסים שעשה הקב"ה, וגאולה זו צריכה להזכר ולהראות שאע"פ שהיתה בגלות, עתה יש לה חירות, מן היום שנפתחו הקשרים שבמצרים, ואלו אותות ונסים שנעשו.