זהר

קכד) פתח ר׳ חייא אבתריה ואמר, כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וגו׳, ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים ליי׳, כי תבאו אל הארץ, הא אוקמוה חברייא, אבל ת״ח, דהא אילנא לא עביד פירין, אלא בארעא. וארעא אפיק להון, ואחזי ההוא איבא לעלמא. וארעא לא עבדא פירין אלא מגו חילא אחרא דעלה. כמה דנוקבא לא עבדא פירין, אלא מגו חילא דדכורא.

פירוש הסולם

קכד) פתח ר׳ חייא אבתריה וכו׳: פתח אחריו ר׳ חייא ואמר, כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וגו', ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה׳. כי תבאו אל הארץ, כבר העמידוהו החברים. אבל בוא וראה. כי אילן שה״ס ז״א, אינו עושה פירות אלא בארץ, שהיא המלכות, והארץ מוציאם, ומראה פירות ההם לעולם. והארץ אינה עושית פירות אלא מכח אחר שעליה, דהיינו מז״א, כמו כל נוקבא שאינה עושה פירות, אלא מכח הזכר.