זהר

תקמח) ר' חייא אמר, בזכות ישראל גזירין, אתכנעו שנאיהון תחותיהון, וירתי אחסנתהון. ת"ח מה כתיב, יראה כל זכורך. וכתיב בתריה, כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבולך. דקב"ה עקר דיורין מאתרייהו, ואתיב דיורין לאתרייהו. ובגיני כך יראה כל זכורך את פני האדון יי' רבי יהודה אמר, האדון. כמה דכתיב, הנה האדון יי' צבאות מסעף פוארה וגו', ויצא חוטר וגו', וכלא חד, מעקר דיורין ואתיב דיורין. ר' יצחק אמר, אית אדון, ואית אדון, וכלא בחד תליא.

פירוש הסולם

תקמח) ר' חייא אמר וכו': רח"א, בזכות ישראל נמולים, נכנעים אויביהם תחתיהם, ויורשים את נחלתם, בוא וראה, מה כתוב, יראה כל זכורך, שפירושו זכרים הנמולים, וכתוב אח"כ, כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבולך. שבזכות המילה, הקב"ה שיש בו דין ורחמים, עוקר דירים ממקומם, שהם האויבים, ומשיב דירים למקומם, שהם ישראל. ומשום זה, יראה כל זכורך את פני האדון ה', דהיינו הקב"ה שהוא ת"ת, שיש בו דין ורחמים, וע"כ עוקר דירים ומשיב דירים. ר' יהודה אומר, האדון, הוא כמו שכתוב, הנה האדון ה' צבאות מסעף פארה במערצה וגו' דהיינו עוקר דיורים, ויצא חוטר וגו' דהיינו משיב דיורים. והכל אחד. שהדין והרחמים פועלים ביחד, ועוקר דירים ומשיב דירים כאחד. ר' יצחק אמר יש אדון, שהוא ת"ת, ויש אדון שהוא יסוד, והכל תלוי באחד, שהוא מלכות. הנקראת אדני.