זהר

קסח) ולא תימא דדא איהו בלחודוי, אלא לית אתערותא לעילא לאתערא, עד דישראל מתערי לתתא, כמה דאוקימנא, דכתיב בכסה ליום חגנו. ליום חג לא כתיב, אלא ליום חגנו. וע"ד אסיר לעמא קדישא, דקא מתעטרן בעטרין קדישין דנשמתין, בגין לאתערא נייחא, דאינון יתערון דינא, אלא כלהו ברעו ורחימו סגי, דיתערון ברכאן עילא ותתא כחדא.

פירוש הסולם

קסח) ולא תימא דדא וכו': ולא תאמר, שזה לבד נתעורר למעלה על ידי התחתונים, אלא אין התעוררות מתעורר למעלה עד שישראל מעוררים למטה, כמו שהעמדנו שכתוב, בכסא ליום חגנו, ליום חג לא כתוב, אלא ליום חגנו, שהוא משום שקדושת החג מתעוררת למעלה ע"י ישראל שמקדשים אותו למטה, וע"כ הוא חגנו. וע"כ אסור לעם קדוש, המתעטרים בעטרות קדושות של נשמות, כדי לעורר מנוחה, אסור להם לעורר דין, אלא כולם יהיו ברצון ואהבה רבה, שיעוררו ברכות למעלה ולמטה ביחד.