זהר

שעה) ובג"ד, שחין וצרעת וספחת, לכל אינון אברין, מכבד אשתכחו, מאילין לכלוכין דאשתארו ביה. מלבא אתי כל בריאותא, לכל אברין. דהכי הוא, כיון דלבא נטיל כל זכיכו וברירא וצחותא. כבד נטיל כל מה דאשתכח ואשתאר מן לכלוכא וטנופא. וזריק לכל שאר שייפין, דאינון שאר עמין עכו"ם אחרנין, בעל כרחייהו. ומפסולות דפסולת דכבד, נטל טחול, דאתמר ביה יהי מארת. מארת יי' בבית רשע.

פירוש הסולם

שעה) ובג"ד שחין וצרעות וכו': ומשום זה שחין וצרעת וספחת שבכל האברים נמצאים בכבד, מן הלכלוכים שנשארו בו. מן הלב באה הבריאות לכל האברים, כי כך הוא, כיון שהלב לקח כל הזך והברור והצח, לוקח הכבד מה שנמצא ונשאר מן הלכלוך ומן הטיפוף, וזורק לכל שאר האברים, שהם שאר עמים האחרים עכו"ם, בעל כרחם. ומן פסולת הפסולת של הכבד, לוקח הטחול, שהוא לילית, שנאמר בו יהי מארת חסר, מחמת שנבראה לילית, שמארת הוא לשון קללה, כמ"ש מארה ה' בבית רשע. (כנ"ל ב"א אות שצ"ג).