זהר

שעד) בתרועה ותקיעה ושברים, אתבסם כלא דא בדא. וכל מה דההוא כבד נקיט, אקריב לגבי לב, דאיהו מלכא, לזיינא. וההוא לב, לאו אורחיה, ולאו תיאובתיה, בעכירו דעובדין דעמיה. אלא נקיט כל ברירו, וכל צחותא, וכל זכיין, וכל עובדין טבין. וכל ההוא עכירו וטנופין ולכלוכא דאינון עובדין בישין, אנח לכבד. דאתמר ביה, עשו איש שעיר. וכל ערקין דיליה, דאינון שאר עמין עכו"ם. הה"ד, ונשא השעיר עליו את כל עונותם. מאי עונותם. עונות תם. דאתמר ביה, ויעקב איש תם. וחובין דעמיה דאינון ערקין ודפקין דלבא.

פירוש הסולם

שעד) בתרועה ותקיעה ושברים וכו': ​בתרועה ותקיעה ושברים, מתבסם הכל זה בזה, שמתמתקים כל הדינים. וכל מה שהכבד אוחז הוא מקריב אל הלב, שהוא המלך לזון אותו. ולב ההוא אין דרכו ואין תאותו בעכירות המעשים של עמו, אלא לוקח כל הברור, וכל הצח, שהם כל הזכיות, וכל מעשים טובים וכל אותה העכירות והטנוף והלכלוך, שהם מעשים רעים, מניח בשביל הכבד, שהוא סמא"ל, שנאמר בו ​עשו איש שעיר. וכל העורקים שלו, שהם שאר עמים עכו"ם. ז"ש ​ונשא השעיר עליו את כל עונותם. מהו עונותם. הוא אותיות עונות תם, אותו שנאמר בו ​ויעקב איש תם. והעונות של עמו, הם בעורקים וגידים הדופקים שבלב (עי' להלן במראות הסולם אות י"ג).