תוכן

אחרי השיעור ליל ו' בהר ל"ו בעומר תשי"ב אידרא קדישא קלז,א
בשעת שיחתנו אחרי השיעור, בזמן שאמרתי שקשה לי לעיין בדברי תלמידיו. והקשיתי: איך נתן האריז"ל לתלמידו הרח"ו להביא בכתב דברים שהוא הק' לא חשב ולא עלה במחשבתו כלל!? אמר לי מניה וביה: מה אתה חושב כי להק' הענק הזה היה שהות להתעניין עמו ובשעשועיו, היינו כתביו? האריז"ל היה תמיד עסוק מאד בענינים שמימיים ולא יכול להתפנות לדברים פעוטים, כמו כתביהם של תלמידיו, כי מחשבתו פשוט לא היתה פנויה לכך. ותלמידיו בשום אופן לא יכלו לזכור מה שאמר ושנה במשך ארבע שיעורים ביום, ומכאן כל השגיאות. והטעם למה צוה המעט שנשאר לכתוב, רק לתלמידו רבי חיים, היה מפני שיתר תלמידיו היו בעלי השגה מעצמם ולא נתבטלו כליל אליו, אבל הוא רבי חיים ויטל ז"ל היה הקטן מתלמידיו, ושיעור התבטלותו היה יותר גדול, לפיכך נתן לו לכתוב מה שנשאר לכתוב. ומדבריו שערתי כי היה מאד שבע רצון שאין לי רצון לעיין רק בדברים שיצא בהחלט מהאריז"ל באמת ולא מכלי שני. ואגב שאל אם עיינתי במאמרי רשב"י, שרק שם בטוח באמת מדברי הרב, אבל שמה יש רק ו' דפים. והעיקר מה שרצה למסור לי בשיחה זו הוא: כי בענין דק זה של גוונין שעוסק בו הזהר, דוקא כאן בבהירות כזו, לא טפל בו האריז"ל במאמר הזה הנפלא גוונא קדמאה ... גוונא תנינא.