זהר

צח) תא חזי, בשעתא דאשתכח מזונא לתתא, אשתכח מזונא לעילא. למלכא דאתקן סעודתא דיליה, ולא אתקן לעבדוהי. כד אתקן לעבדוהי, אכיל הוא סעודתא דיליה, ואינון אכלי סעודתייהו, הה״ד אכלתי יערי עם דבשי, דא סעודתא דמלכא. אכלו רעים שתו ושכרו דודים, דא סעודתא דידהו מריחא דקרבנא, כד ריחא דקרבנא הוה סליק. ובגיני כך אקרי ריח ניחח ליי׳. ריח לעבדוהי. ניחח ליי׳. ועל דא סעודתא דמלכא אתעכב, בגין סעודתא דעבדוהי. ובגין כך, ישראל מפרנסי לאביהן שבשמים תנינן. ומסעודתא דמלכא מאן אכיל. אלא אינון נשמתין דצדיקייא.

פירוש הסולם

צח) ת״ח בשעתא וכו׳: בוא וראה, בשעה שנמצאים מזונות למטה נמצאים מזונות למעלה. בדומה למלך שהתקין הסעודה שלו, ולא התקין לעבדיו. אחר שמתקן לעבדיו הוא אוכל הסעודה שלו. ז״ש אכלתי יערי עם דבשי, זו היא סעודת המלך. אכלו רעים שתו ושכרו דודים זו היא סעודה שלהם, של עבדיו. והסעודה היא מריח הקרבן, כשריח הקרבן היה עולה. ומשום זה נקרא ריח ניחוח לה׳. ריח שהוא הארת חכמה משמאל, היא לעבדיו. ניחוח, שהוא הארת החסדים מימין, הוא לה׳. וע״כ נתעכבה סעודת המלך משום סעודת עבדיו. ומשום זה למדנו, שישראל מפרנסים לאביהם שבשמים. כי אינו אוכל מטרם שמתקן הסעודה לעבדיו. ומסעודת המלך מי אוכל. רק נשמות הצדיקים.
פירוש. ז״א הוא תמיד בבחינת כי חפץ חסד הוא, דהיינו שחפץ בחסדים ולא בחכמה, אלא שמקבל חכמה רק להשפיע אל המלכות, ולעבדיו שהם מרכבה להמלכות. ונודע שחסדים בלי חכמה הם מחוסרי השלמות, שהם בחינת ו״ק בלי ראש. ולפיכך אין ז״א מקבל הארת החסדים שלו מטרם שישפיע הארת החכמה בשביל עבדיו התלוים במלכות, כי אז נכללים החסדים שלו מחכמה, ונעשו בבחינת ראש וג״ר. וז"ש ריח לעבדוהי, דהיינו הארת חכמה המכונה ריח. ניחוח לה׳ דהיינו חסדים המכונים ניחוח. וז״ש, ועל דא סעודתא דמלכא אתעכב בגין סעודתא דעבדוהי. כי אם היה מקבל החסדים, שהם הסעודה שלו, מטרם שמתקן סעודת הארת החכמה בשביל עבדיו, אז היו החסדים שלו בלי חכמה כלל, והיו בחינת ו״ק בלי ראש. וע״כ מחכה שיתקן וימשיך תחילה סעודת הארת החכמה בשביל עבדיו, ואז נכללים, בדרך אגב, סעודת החסדים שלו מן הארת החכמה, שהמשיך לעבדיו, ונעשו החסדים בבחינת ג״ר. ונמצא שישראל, שהם עבדיו, מפרנסים לאביהם שבשמים. שבסבתם נשלמה הסעודה שלו מג״ר. אמנם ודאי, שגם סעודתו עצמו שהיא הארת החסדים, אינה בשביל עצמו אלא להשפיע לתחתונים. וזה ששואל, ומסעודתא דמלכא מאן אכיל. אם אתה אומר שעבדיו מקבלים בחינת ריח, שה״ס הארת חכמה, א״כ מי מקבל החסדים מסעודת ה׳. ומשיב, אלא אינון נשמתין דצדיקיא, דהיינו נשמות הצדיקים הנמשכים מז״א, הם מקבלים החסדים מז״א. אבל סתם ישראל מקבלים מהארת החכמה הכלולה בחסדים בסוד ריח, משום שתלוים במלכות.