תוכן

בעת אשר באו להזמין אותי אל החגיגה הזאת אמר לי אחד מן המזמינים. אם כי זה ענין של לימוד שלא לשמה אבל כדאי להשתתף כי מחמת הפרסים התלמידים למדו בתשוקה גדולה וכעת יש ביניהם כאלה שהם בקיאים בכל המסכת בעל-פה וזה ישאר אצלם תמיד. אמרתי לו ראשית יש לדעת שהלימוד לא לשמה פסול רק בעת שמסודר מלכתחילה לא לבוא לשמה. כי חז"ל התירו ואמרו (סנהדרין קה, ב) 'לעולם ילמד אדם שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה', נמצא שהלימוד לא לשמה הוא בבחינת עבד ושפחה המשמשים את הלימוד של לשמה. אבל הלימוד מלכתחילה שלא לשמה בלי שום חשבון לבוא לידי לשמה, נמצא שמגביר כח השפחה על הגבירה והוא בבחינת "תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה"[1] כי הלימוד לשמה הוא בחי' הגבירה ולימוד לא לשמה הוא בחי' שפחה, ואז תורתו נעשית לו סם המות.

אבל בכלל יש להבין מה פירושו של תורה לשמה אם נאמר שהפירוש הוא לא להנאתו רק שלם ה' לעשות נ"ר ליוצרו היה צריך לומר תורה לשמו לשם הקב"ה ולמה כתוב תורה לשמה, אלא הוא לשם התורה עצמה.