זהר

נ) ובגין דא יהיב לון אורייתא משמיה. זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר, והא אוקמוה י״ה עם שמי, שס״ה. ו״ה עם זכרי, רמ״ח. בכל מצוה ומצוה, קשיר לון לישראל בשמיה, למהוי כל אבר ואבר דלהון, חולק עדביה ואחסנתיה. ובגין דא זובח לאלהים יחרם וגו'.

פירוש הסולם

נ) ובגין דא יהיב וכו׳: ומשום זה נתן להם התורה, משמו. שכתוב, זה שמי לעולם וזה זכרי לדר דר. והרי העמדנו, י״ה עם שמי, בגימטריא שס״ה, כנגד שס״ה לאוין שבתורה, ו"ה עם זכרי, בגימטריא רמ״ח, כנגד רמ״ח מצות עשה. ובכל מצוה ומצוה קשר את ישראל בשמו, שיהיה כל אבר ואבר שלהם חלק גורלו ונחלתו. ומשום זה, זובח לאלהים יחרם וגו'.