זהר

לג) אע״ג דתקינו אבהן, צלותין באתר דקרבנין. האי איהו לקרבא נפשין ורוחץ ונשמתין דאינון שכליים לקב״ה ושכינתיה. באברין לגבי גופא אבל מסטרא דכורסיין ומלאכין, דאינון גופין ואברין, דלבר ממלכא וממטרוניתא, לית תמן קרבנא. ובגין דא אתמר בכורסייא, ויאמר כי יד על כס יה. כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. ואברין בפרודא מן גופא. איהו לגו, ואינון לבר. הה״ד, הן אראלם צעקו חוצה, חוצה ודאי.

פירוש הסולם

לג) אע״ג דתקינו אבהן וכו׳: אע״פ שתקנו האבות תפלות במקום קרבנות, זה הוא לקרב נפשות ורוחות ונשמות, שהם שכליים, להקב״ה ושכינתו, כאברים אל הגוף, כנ״ל. אבל מצד הכסא שהוא בריאה, והמלאכים שהם יצירה, שהם גופים ואברים שמחוץ למלך והמטרוניתא, אין שם קרבן. ומשום זה נאמר בהכסא, ויאמר כי יד על כס יה, אשר כס הוא חסר א׳, אבל בבית המקדש כתוב כסא עם א׳, שנאמר, כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. וע״כ חסר א׳ מכסא, משום שהאברים שהם המלאכים והכסא שבבריאה, הם בפרוד מן הגוף, שהוא, הקב״ה, בפנים באצילות, והם בחוץ. ז״ש, הן אראלם צעקו חוצה. חוצה ודאי. דהיינו לחוץ מהקב״ה.