זהר

כח) אבל ת"ח, ותפעם רוחו, כד"א לפעמו, דהוה אתי רוחא ואזיל, ואתי ואזיל ולא הוה מתיישבא עמיה עדיין כדקא יאות, ועל דא כתיב ותחל רוח יי' לפעמו, דכדין הוה שירותא, אוף הכא רוחיה אתער ביה, ואזיל ואתער, ולא הוה מתישבא עמיה למנדע. נבוכדנצר ותתפעם רוחו, באתערותא הוה אתער על חד תרין, ואזלין, ותייבין, ודא הוא כד"א כפעם בפעם, פעם בהאי, ופעם בהאי, ולא מתישבא דעתיה ורוחיה.

פירוש הסולם

כח) אבל ת"ח, ותפעם רוחו: הוא כמש"א, ​ותחל רוח ה' לפעמו, שהרוח היה בא והולך, בא והולך, ועוד לא היה מתישב בו כראוי, וע"כ כתוב, ותחל רוח ה' לפעמו, כי אז עוד היה בהתחלה של השראת הרוח. אף כאן הרוח העיר בו והלך, ושוב העיר, ולא היה מתישב בו, להבין ולדעת. נבוכדנצר, שכתוב בו ותתפעם רוחו, כי ההתעוררות שהיה הרוח מתעורר היה כפול, משום שלא היה ידע לא החלום ולא הפתרון כנ"ל, והרוחות הולכים ושבים. וזהו כמש"א, ​כפעם בפעם, פעם בזה ופעם בזה, ולא התישב דעתו ורוחו.