זהר

ז) ת״ח, ה׳ נייחא הוא דעלאי ותתאי. בג״כ, ה׳ עלאה, ה׳ תתאה. נייחא דעלאין, נייחא דתתאין. ה׳ עלאה, שבע שנים שבע פעמים. ה׳ תתאה, שבע שנים בלחודייהו. דא שמטה, ודא יובלא.

פירוש הסולם

ז) ת״ח ה׳ נייחא וכו׳: בוא וראה ה' היא מנוחה של העליונים והתחתונים. משום זה יש ה׳ עליונה דהויה, שהיא בינה, ה׳ תחתונה דהויה, שהיא מלכות. ה׳ עליונה היא מנוחה דעליונים, ה׳ תחתונה היא מנוחה דתחתונים. ה׳ עליונה, הוא סוד שבע שנים שבע פעמים, דהיינו מ"ט שערי בינה, ה׳ תחתונה, ה״ס שבע שנים בלבד. זו התחתונה, נקראת שמטה, וזו, העליונה, נקראת יובל.
פירוש. המוחין דהארת חכמה מביאים מנוחה, וכן ההארה ממטה למעלה ה״ס מנוחה. ונודע שמקור גילוי החכמה, היא בה׳ העליונה דהויה, שה״ס בינה, אמנם משם לא נמשך כלום לתחתונים, אלא רק המלכות מקבלת ממנה. וז״ש, ה׳ עלאה נייחא דעלאין, שאינה נמשכת לתחתונים, ה׳ תתאה נייחא דתתאין, שמן המלכות מקבלים התחתונים.