זהר

יג) ולאן אתר יתקריב לגביה. אל הדלת או אל המזוזה. בגין דהאי אתר פתחא הוא דלעילא, ומזוזה אקרי, והא אתמר. וכיון דאיהו אכוון לאפגמא להאי אתר, ההוא פגימו אשתאר בהדיה ביה בגופיה הה״ד, ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם. יהוי עבדא תחות רגלוי דמאריה, עד שתא דיובלא.

פירוש הסולם

יג) ולאן אתר יתקריב וכו׳: ולאיזה מקום יקרב אותו, הוא, אל הדלת או אל המזוזה. משום שאותו מקום, שהוא מלכות, הוא פתח שלמעלה, דהיינו פתח לזכות דרכה לז״א (כנ״ל אמור אות קכ״ט) ונקראת מזוזה. וכבר למדנו. וכיון שהוא נתכוון לפגום למקום ההוא, מלכות, נשאר פגם הזה בו בגופו. ז״ש, ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם שהעבד יהיה תחת רגליו של אדונו עד שנת היובל.