זהר

תצה) בזמנא אחרא, כד כלא מוחא נטיל בקדמיתא, ולבתר יהיב ללבא, ולבא יהיב לכבדא, וכבדא יהיב לכלהו מקורין ושייפין דלתתא, ולבתר כד בעי לפלגא מזונא להאי עלמא, ברישא יהיב ללבא, דאיהו מלכא די בארעא. ופתורא דמלכא, אתער בקדמיתא מכל שאר בני עלמא. זכאה איהו, מאן דהוי בחושבנא דפתורא דמלכא, דהא אשתמודעא לאוטבא ליה בההוא טיבו דלעילא.

פירוש הסולם

תצה) בזמנא אחרא כד וכו': בזמן אחר, דהיינו בזמן שהשפע מושפע מצד אתערותא דלעילא, כל השפע מקבל המוח, שהוא בינה, תחילה ממה שלמעלה ממנו שהוא החכמה. ואחר כך נותן ללב, שהוא ז"א. והלב נותן לכבד, שהוא המלכות. והכבד נותן לכל המקורות והאברים שלמטה, בבי"ע. ואה"כ כשרוצה לחלק מזון לעולם הזה, נותן תחילה, דהיינו המובחר והיפה שבשפע, אל הלב, שהוא המלך שבארץ, דהיינו למלך ישראל, ושלחן המלך נתעורר תחילה לקבל קודם שאר בני העולם. אשרי הוא מי שהוא בחשבון של שלחן המלך, כי הוא נודע למעלה להטיב לו באותו הטוב שלמעלה, שהמלך מקבל.