זהר

תצד) ביומא דתעניתא, בר נש מקרב מיכלא ומשתיא לגבי כבדא עלאה, ומאי איהו מקרב. חלביה ודמיה ורעותיה. ההוא כבדא נטיל כלא ברעותא. כיון דכלא איהו לגביה, נטיל ומקרב כלא לקמי לבא, דאיהו רב ושליט עליה. כיון דלבא נטיל ואתתקף ברעוא, מקרב כלא לגבי מוחא, דאיהו שליטא עלאה על כל גופא, לבתר אהדר כבדא ומפלג חולקין לכל אינון מקורין ושייפין דלתתא.

פירוש הסולם

תצד) ביומא דתעניתא בר וכו': ומפרש דבריו, ביום התענית, האדם מקרב מאכל ומשתה לכבד העליון, שהוא המלכות. ומה הוא מקרב הוא מקרב חלבו ודמו ורצונו. כבד ההוא לוקח הכל ברצון. כיון שהכל כבר אצלו, לוקח ומקרב הכל לפני הלב, דהיינו ז"א, שהוא רב ושליט עליו. כיון שלקח הלב ונתחזק ברצון, מקרב הכל אל המוח, שהוא בינה, שהוא שליט העליון על כל הגוף, שהוא ז"א. וחוזרת השפע מבינה לז"א ומז"א למלכות שהיא הכבד, ואח"כ חוזר הכבד ומחלק חלקים לכל המקורות והאברים שלמטה. בבי"ע.