זהר

תצא) רבי חייא הוה אזיל לגבי דרבי שמעון לטבריה, והוו עמיה רבי יעקב בר אידי, ורבי ייסא זעירא, עד דהוו אזלי, אמר רבי ייסא לרבי חייא, תימה מה דכתיב, ולבני ברזילי הגלעדי תעשה חסד והיו באוכלי שלחנך וגו'. אי הכי כל טיבו וקשוט, למיכל על פתוריה ולא יתיר, מדקאמר הכא והיו באוכלי שלחנך. ותו, לאו יקרא דמלכא איהו, למיכל בר נש אחרא על פתוריה דמלכא, ולא אצטריך דא, אלא מלכא בלחודוי, וכלהו רברבנוהי סחרניה, לתתא מניה.

פירוש הסולם

תצא) ר' חייא הוה וכו': ר"ח היה הולך לר' שמעון לטבריה, והיה עמו ר' יעקב בר אידי ורבי ייסא הקטן, בעוד שהיו הולכים, אמר ר' ייסא לר' חייא. תמוה, מ"ש, ולבני ברזילי הגלעדי תעשה חסד והיו באוכלי שלחנך וגו'. לפי זה, כל החסד ואמת הוא לאכול על שלחנו, ולא יותר, ממה שאומר כאן, והיו באוכלי שלחנך. ועוד אין כבודו של המלך שיאכל אדם אחר על שלחנו של המלך, ולא צריך שיהיה כך, אלא המלך לבדו, ומסביב כל השרים שלו למטה ממנו.