זהר

תצ) דשנת בשמן ראשי, דא רישא דסעודתא, דכל משחא, ושמנונא, ותקון סעודתא, אתייהיב בקדמיתא לרחימא דמלכא. מה דאשתאר, לבתר אתייהיב לכלבי, ולאינון פלחי פתורא. כוסי רויה, מליא כסא קמי רחימא דמלכא תדיר, דלא יצטריך למשאל. ועל רזא דא, הוו ישראל תדיר, עם שאר עמין.

פירוש הסולם

תצ) דשנת בשמן ראשי: זהו ראש הסעודה, שכל השמן והשמנונית, ותקון הסעודה, ניתן בראש לאוהבו של המלך, מה שנשאר ניתן לאחר כך לכלבים, ולאלו המשמשים את השלחן. כוסי רויה, היינו, שהכוס תמיד מלא לפני אוהבו של המלך, ואינו צריך לבקש. ועל סוד הזה היו ישראל תמיד ביחס עם שאר העמים.