זהר

כח) ודא דריש יאשיהו מלכא, ואוקמוה דהוא אתפס בחובייהו דישראל. כמה דכתיב, רוח אפינו משיח יי׳ נלכד בשחיתותם וגו׳, הבא אית לאסתכלא, דהא תנינן אי רישא דעמא הוא טב, כל עמא משתזבן בגיניה. ואי רישא דעמא לא אתכשר, כל עמא אתפסן בחוביה. והא יאשיהו רישא דכשרא הוה, ועובדוי מתכשרן. אמאי אתפס בחוביהון דישראל.

פירוש הסולם

כח) ודא דריש יאשיהו וכו׳: וזה דרש יאשיהו המלך, שלא הניח לעבור חייליו של פרעה נכה בארץ, והעמידוהו, שהוא נתפס בעונותיהם של ישראל, (תענית כב:) וע״כ נהרג אז, כמ״ש, רוח אפינו משיח ה׳ נלכד בשחיתותם וגו'. כאן יש להסתכל, כי למדנו, אם ראש העם הוא טוב כל העולם ניצולים בזכותו. ואם ראש העם אינו ישר, כל העם נתפסים בעונו. והרי יאשיהו שהיה ראש כשר, ומעשיו ישרים למה נתפס בעונותיהם של ישראל.