זהר

כה) ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד וגו'. ר׳ יוסי פתח, רגזו ואל תחטאו וגו'. רגזו ואל תחטאו, האי קרא אוקמוה, דבעי בר נש לארגזא יצר טוב על יצר הרע, ושפיר. אבל בשעתא דרמש ליליא, ובר נש שכיב על ערסיה, כמה גרדיני נמוסין מתערין בעלמא, ואזלין ושאטין, ובני נשא בעאן לאתרגזא מקמיה קב״ה, ולדחלא מניה, בגין דלא ישתכח נפשיה בגוייהו, וישתזיב מנייהו. ויבעי ליה לב״נ, דלא יפיק מנייהו מלה בפומיה. בגין דלא יתער להו לגביה, ולא ישתכחון בהדיה. הה״ד אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה. דלא יפיק מנייהו מלה מפומיה.

פירוש הסולם

כה) ונתתי שלום בארץ ושכבתם וגו׳: רבי יוסי פתח, רגזו ואל תחטאו וגו'. רגזו ואל תחטאו מקרא זה העמידוהו. שאדם צריך להרגיז יצר הטוב על יצר הרע, ויפה הוא. אבל בשעה שהחשיך הלילה, ואדם שוכב על מטתו, כמה חוקרי דין, דהיינו מלאכי חבלה, מתעוררים בעולם והולכים ומשוטטים, ובני אדם צריכים להתרגז מלפני הקב״ה ולירא ממנו, כדי שלא תמצא נפשו ביניהם, וינצל מהם. ואדם צריך, שלא יוציא מלה בפיו מהם, כלומר, שלא ידבר ממציאותם כלל, כדי שלא יעורר אותם אליו, ולא ימצאו עמו. ז״ש, אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה, דהיינו, שלא יוציא מלה בפיו מהם.