זהר

רמב) אמר לה, תוב לאתריך, דהא את צריך לה, דהא ב"נ דאנא בעי למברי בכון, תרווייכו אתכליל כחדא, ויתברי, אבל את לימינא, ואיהי לשמאלא. וכדין, תבו ואתיישבו דא בדא כחדא.

פירוש הסולם

רמב) אמר לה וכו': אמר לה, שוב למקומך, כי את צריך לה לאות רע, כי האדם שאני רוצה לברוא בכן, תכללו בו שניכן יחד, ואז יהיה נברא, אבל את לימין והיא לשמאל. ואז חזרו האותיות ט' ר', ונתיישבו זה בזה ביחד.
ביאור הדברים. צריכים לזכור כאן, סדר יציאת ג' הקוין דז"א, בשרשם בבינה, בסוד חולם שורק חירק, שנתבאר באורך (לעיל בראשית א' דף ט"ו אות ט' בהסולם) שמתחלה עלתה המלכות לבינה, ועי"ז נפלו ממנה ג' אתוון אל"ה דאלקים, ונשאר בה רק ב' אתוון מ"י דאלקים, שפירושו ו"ק בחוסר ג"ר. והשארה זו ה"ס חולם, וקו ימין המאיר בחסדים. ואחר כך לעת גדלות חזרו ועלו אתוון אל"ה ונתחברו עם מ"י, וחזרו הג"ר לבינה, דהיינו הארת החכמה, אמנם בסתימה גדולה, כי נסתלקו משם החסדים, ואין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים. וג' אתוון אל"ה, שחזרו, ה"ס נקודת השורק, ונבחנים לקו שמאל, מפאת הדינים הקשים שנמשכים מהם, (כנ"ל בראשית א' דף ס"ד אות נ"ח ובהסולם שם). ונמשכים אלו הדינים, עד שנעשה זווג על מסך דזו"ן שעלו שם, ויוצא עליו קו אמצעי, שאחר שממעט הג"ר דחכמה מקו שמאל, הוא כוללם זה בזה: והימין נכלל משמאל וקונה ג"ר דחכמה, והשמאל נכלל מימין וקונה לבוש החסדים. (כמ"ש לעיל לך דף י"ג ד"ה ונתבאר עש"ה) ובזה נשלמו ג' קוין בבינה ע"י מסך דז"א, שה"ס נקודת החירק. שה"ס תלת נפקי מחד, וכיון שז"א גרם תלת הללו בבינה, לכן חד בתלת קיימא, שגם ז"א משיג ג' הקוין הללו, ונשלמים המוחין שלו. (כנ"ל ב"א דף רפ"ז ד"ה תלת ע"ש). ותדע שב' הקוין ימין ושמאל, מכונים כאן ט' ר', שט' היא קו ימין, וסוד חולם. ור' היא קו שמאל, וסוד שורק.
וזה אמרו כאן. כד ברא קב"ה שהיא בינה עלמא, שהיא זו"ן, כלומר, בעת שבינה המשיכה המוחין דזו"ן בסוד תלת נפקי מחד וחד בתלת קיימא, כנ"ל, ברא ליה באתוון וכו', היינו בג' קוין, כנ"ל. כיון דאתגלגלו ואתחברו תרין אתוון אלין ט' ר' כחדא, היינו בעת שאתוון אל"ה, שה"ס קו שמאל ואות ר', חזרו לבינה ונתחברו עם אתוון מ"י, שה"ס קו ימין ואות ט'. הנה אז, סלקא ט' ולא אתישבת, הט' שה"ס קו ימין וחסדים נסתלקת מקו השמאל, שה"ס ר', ולא נתיישבת עמה. שהיתה מחלוקת ביניהם, (כנ"ל ב"א דף ס"ד אות נ"ח) עד דגער בה קב"ה, קב"ה ה"ס ז"א, דהיינו קו אמצעי, ובכח המסך דקו אמצעי, נתמעטו הג"ר דקו שמאל, ומכ"ש הג"ר דקו ימין, וזה נבחן שגער בה קב"ה, וכו', אמר לה תוב לאתריך דהא את צריך לה, כי אחר שנתמעטו הג"ר בכח המסך דזו"ן בסוד מנעולא, נעשה שם פעולת המיתוק דמלכות בבינה, ונמשכה סוד המפתחא, שעי"ז חוזרת החכמה להאיר בשמאל, אלא בבחינת ו"ק דג"ר. (כמ"ש לעיל לך דף י"ג ד"ה ולפיכך בסוד פעולה הג' עש"ה) ואז גם הימין שה"ס אות ט' מקבל הארת החכמה מן השמאל. הרי שהט' צריכה להתחבר ולקבל הארת החכמה מן הר'. שלולא זה היתה נשארת בו"ק חסר ג"ר, מחמת המסך דז"א. וז"ש דהא את צריך לה וכו' ואז נברא האדם בכח התכללות זו. אבל את לימינא ואיהי לשמאלא שהט' תהיה לימין, והר' לשמאל. כלומר ששמאל נבחן שדינים נמשכים ממנו, וקבע בזה, שמן הר' ימשכו דינים. ויש בזה ענין נשגב מאד ונחוץ להאריך בביאורו.
ותחילה יש להבין מה בינייהו דקב"ה ואות ט', שאות ט' לא רצתה להתחבר בר' והקב"ה כפה אותה. והענין הוא, כי מטבע הרוחניים שהשורש שולט על הענף, והענף מתבטל אליו. ולפיכך לא רצתה הט' להתחבר עם הר' דהיינו לקבל ממנה חכמה, כי אז תהיה הר' לשורש והט' לענף, ותהיה מתבטלת אל הר', וע"כ נסתלקה ממנה ולא רצתה לקבל חכמה.
אבל הקב"ה רצה שתקבל חכמה מן הר', כדי שבדרך התכללות זו יקבל האדם ממנה מוחין דג"ר. לכן תקן, שבהמשך הארתה של הר', דהיינו בעליית אתוון אל"ה בחזרה לבינה, כנ"ל, יתפשטו ממנה דינים קשים ומרים, ומסבה זו תמהר הר' ותתחבר עם הט' דהיינו להמשיך ממנה חסדים, שתתלבש החכמה שלה בחסדים של הט', ותוכל להאיר. ובזה נמצא שהט' חזרה ונעשתה לשורש אל הר', כי לולא אור חסדים שלה, לא היתה הר' יכולה להאיר, מחמת רוב הדינים המרים הנמשכים בכח הארתה.
וז"ש, אבל את לימינא ואיהי לשמאלא, שאתה תהיה לימין ושורש, והיא תהיה לשמאל וענף, כי עי"ז שבזמן הארת הר' נמשכים דינים קשים ומרים, תחזור הר' להתחבר בך לקבל ממך חסדים להתלבשות ובזה אע"פ שתקבל ממנה חכמה, תשאר לה לשורש, כי הר' מוכרחת תכף להכלל בך, ולקבל ממך אור החסדים. (ועי' לעיל פרשת נח דף כ"ה אות ס"ח ובהסולם).
ועם זה תבין מ"ש לעיל (וירא דף ס"ה אות רי"ז ובהסולם שם) שסוד הזווג בתחילתו הוא בגזרא דדינא, עש"ה. והוא כמבואר, אשר הימין לא יוכל להכלל ולקבל חכמה מן השמאל מטרם שהשמאל מגלה את הגזר דין שלו, כי מפחד שלא יתבטל אליו, אלא בעת שהשמאל מגלה הגזר דין שלו אז יוכל לקבל חכמה, מפני שהשמאל מוכרח אז להכלל בחסדים שלו והוא חוזר ונעשה לשורש אל השמאל כמבואר. הרי שהארת החכמה המושפע משמאל, הוא בדיוק מן גזרא דדינא שלו. כי בדרך אחר לא יוכל הימין לקבל ממנו החכמה. והבן זה היטב.