זהר

ע) היושבי בשמים, דכל תוקפהא, וחילאה, וקיומהא, איהו בשמים, בגין דכד יובלא, אפתח מבועי דכל אינון תרעין, כלהו קיימי בשמים, וכיון דשמים נטיל כל אינון נהורין דנפקי מיובלא, כדין איהו זן ואשקי לה לכנסת ישראל, על ידא דצדיק חד.

פירוש הסולם

ע) היושבי בשמים: הוקשה לו, כיון שהמדובר הוא בנוקבא, למה אומר בשמים שהוא ז"א. ומשיב, שע"כ אומר היושבי בשמים, משום שכל גבורותיה וכחותיה וקיומיה של הנוקבא, הם בשמים, דהיינו שמקבלתם מז"א הנקרא שמים. כי כאשר היובל, שהוא בינה, פותח המעינות של כל אלו השערים, דהיינו השפע של נ' שערי הבינה, כולם נמצאים בשמים, שהוא ז"א, ואחר שהשמים מקבל כל אלו האורות היוצאים מיובל, אז הוא זן ומשקה את כנסת ישראל, שהיא הנוקבא, על ידי צדיק אחד, שהוא יסוד.