זהר

נו) תא חזי, בני מהימנותא מדברי להאי לרעותהון בכל יומא. מאן אינון בני מהימנותא. אינון דמתערי האי טוב לקבליה, ולא חס על דיליה, וידעי דהא קב״ה יהיב ליה יתיר. כד״א יש מפזר ונוסף עוד. מאי טעמא. בגין דהאי אתער ברכאן לקבליה, ולא יימא אי אתן האי השתא, מאי אעביד למחר. אלא קב״ה יהיב ליה ברכאן עד בלי די, כמה דאוקמוה.

פירוש הסולם

נו) ת״ח בני מהימנותא וכו׳: בוא וראה, בני האמונה מנהיגים את זו, את המלכות, לרצונם בכל יום. שהיא מקיימת מה שהם גוזרים. מי הם בני האמונה, הם אלו שמעוררים טוב הזה שהוא יסוד, כנגדה, ע״י שנותנים צדקה, ואינם חסים על שלהם, ויודעים שהקב״ה יתן להם יותר. כש״א יש מפזר ונוסף עוד. מה הטעם. הוא משום שהיסוד מעורר ברכות כנגדו. ואל יאמר אם אתן זה עתה מה אעשה למחר, אלא הקב״ה נותן לו ברכות עד בלי די, כמו שהעמידוהו.