זהר

נד) שכן ארץ, ארץ עלאה. דהא לית לך בעלמא, דיכול למשרי בהדה, עד דיתער האי טוב לגבה, כיון דיתער ליה, כביכול הוא עביד ליה, וכדין שכן ארץ, שרי בגווה, איכול איבה, אשתעשע בהדה. ורעה אמונה, דא ארץ וכלא חד כמה דאת אמר ואמונתך בלילות. ורעה אמונה, הוי דבר לה בכל רעותך.

פירוש הסולם

נד) שכן ארץ וכו׳: ומפרש דבריו. שכן ארץ, זו ארץ עליונה, שהיא מלכות, כי אין לך בעולם מי שיכול לשכון עמה, עד שיתעורר אותו הטוב, שהוא יסוד דז״א, אליה. כי המלכות בלי יסוד היא מלאה דינים קשים. כיון שעורר אותו האדם, ע״י מעשיו הטובים, כביכול הוא עשה אותו. ואז שכן ארץ, שכן בתוכה, במלכות, ואכול פריה, והשתעשע עמה. ורעה אמונה, זו היא ארץ, דהיינו מלכות, ואמונה וארץ הכל אחד, שהם מלכות. כש״א ואמונתך בלילות, ולילה הוא מלכות. ורעה אמונה, פירושה, היה מנהיג אותה בכל שאתה רוצה.