זהר

רו) א"ל ר' ייסא, אי הכי, הא ארעא דישראל דאתמחון חייביא, דהוו בההוא זמנא, אמאי לא אהדרת שכינתא לאתרה, כדבקדמיתא. א"ל בגין דלא אשתארו בה, שאר זכאי עלמא. אלא בכל אתר דאזלו, נחתת, ושויאת מדורה עמהון. ומה בארעא נוכראה אחרא, לא אתפרשא מנייהו, כל שכן אי אשתארו בארעא קדישא.

פירוש הסולם

רו) א"ל ר' ייסא וכו': א"ל ר"י, אם כן, הנה ארץ ישראל, שנמחו הרשעים שהיו בה באותו הזמן, של חורבן בהמ"ק, למה לא חזרה השכינה אחר כך למקומה כבתחילה. אמר לו, משום שלא נשארו בה שאר צדיקי העולם. כלומר, שהנשארים אחר החורבן לא נשארו בארץ ישראל אלא שהלכו למצרים כמ"ש בירמיה. אלא בכל מקום שהלכו ישראל בגלות ירדה השכינה ושמה את מדורה עמהם. ומה בארץ נכריה אחרת, לא נפרדה מהם השכינה, כל שכן אם היו ישראל נשארים בארץ ישראל, ודאי שהיתה חוזרת אליהם אחר החורבן.