זהר

לח) דהא תנן, אלמלא חביבו ורחימו דרחים קב"ה לאבהן, הוה אתחזי לנחתא יעקב למצרים בשלשלי דפרזלא, וברחימו דלהון, שלטיה ליוסף בריה, ועבד ליה מלכא דשליטא על כל ארעא, ונחתו כלהו שבטין ביקרא, ויעקב כמלכא.

פירוש הסולם

לח) דהא תנן וכו': כי למדנו, לולא החביבות והאהבה, שאהב הקב"ה את האבות, ראוי היה יעקב לרדת למצרים בשלשלאות של ברזל, ובאהבתו אותם, המשיל את יוסף בנו, ועשהו מלך המושל על כל הארץ, וירדו אז כל השבטים בכבוד, ויעקב היה כמלך.