זהר

רמד) אמר ההוא ינוקא, שמענא, בגין דכתיב, ארורה האדמה בעבורך. דהא בההיא שעתא דאתלטיא ארעא, בחובא דאדם. אתייהיב רשו, לשלטאה עלה, ההוא חויא בישא, דאיהו מחבלא דעלמא, ושצי בני עלמא. מההוא יומא דקריב נח קרבנא, וארח ליה קב"ה, אתייהיב רשו לארעא, לנפקא מתחות ההוא נחש, ונפקא ממסאבא. ועל דא מקריבין ישראל קרבנא לקב"ה, בגין לאנהרא אפי ארעא. א"ר חזקיה, יאות הוא, והאי הוה תלי, עד דקיימו ישראל, על טורא דסיני.

פירוש הסולם

רמד) אמר ההוא ינוקא וכו': אמר אותו התינוק, שמעתי, משום שכתוב ​ארורה האדמה בעבורך, כי באותה שעה שנתקללה האדמה בחטאו של אדם הראשון, ניתן רשות לאותו נחש הרע. לשלוט עליה, שהוא המחבל של העולם, שבזה נגלה הרע לאט לאט עד שהביא את המבול, (כנ"ל בדיבור הסמוך) וכילה את כל בני העולם, דהיינו בהמבול שאז נגלה הרע כל צרכו, והיה אפשר להפרידו. מיום ההוא שנח הקריב הקרבן, והריח אותו הקב"ה, שבזה הפריד הרע מהטוב. (כנ"ל בדבור הסמוך) ניתן רשות להארץ לצאת מתחת שליטת הנחש, ולצאת מהטומאה, כי נפרד הרע ממנה. ועל כן מקריבים ישראל קרבנות להקב"ה, כדי להאיר פני הארץ שהיא המלכות כלומר, נח עוד לא גמר תיקון הזה, וע"כ צריכים עוד ישראל להקריב קרבנות. א"ר חזקיה, יפה הוא. ותיקון זה היה תלוי עד שעמדו ישראל על הר סיני. ואז נפרד הרע לגמרי מן האדמה. כי פסקה הזוהמא ונעשו חירות ממלאך המות כנודע.