זהר

רמג) וא"ר חזקיה, לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם. מאי הוא, א"ר ייסא הכי שמענא מרבי שמעון, דאמר כל זמנא דאשא דלעילא, אוסיף לתקפא, תננא דאיהו דינא דלתתא, אתקיף רוגזא, ושצי כלא. בגין דכד נפיק אשא, לית ליה פסק, עד דישתלים דינא. וכד דינא דלתתא, לא אוסיף לאתתתקפא בדינא דלעילא, עביד דינא ופסיק, ולא ישתלם דינא לשיצאה. ובגין כך כתיב לא אוסיף. למיהב תוספת, לאתתקפא דינא דלתתא.

פירוש הסולם

רמג) וא"ר חזקיה וכו': ואר"ח ​לא אוסיף לקלל וגו' מה הוא פירושו, וכי נוהג בו ית' חרטה ח"ו. א"ר ייסא כך שמעתי מר' שמעון שאמר, כל זמן שהאש של מעלה, של בינה, מוסיפה להתגבר, נמצא, העשן, שהוא הדין שלמטה, של הנוקבא, מגביר הכעס ומכלה את כל. משום כי כאשר האש מבינה, יוצאת, אין לה הפסק עד שתשלים הדין של הנוקבא, שהוא העשן. וכשהדין של מטה, העשן, אינו מוסיף להתגבר מכח הדין של מעלה, מכח האש, הוא עושה הדין ומפסיק אותו, ואיני גומר הדין עד להשחית, ועל כן כתוב, לא אוסיף שפירושו. לא אוסיף ליתן תוספת אש להגביר הדין של מטה. שהוא העשן.
ביאור הדברים. כי נודע, שע"י החטא, של עץ הדעת נפלו העולמות, והטוב והרע נתערבו זה בזה, ולא היה ניכר הטוב מפני הרע. ולפיכך תיקן הא' הוא, לגלות הרע, ואח"כ להפרידו מהטוב. וז"ס הקללה שקילל הש"י את האדמה מסבת החטא של עצה"ד, אשר קללה זו רבצה על הארמה וגילתה הרע לאט לאט עד שהביאה המבול על הארץ, ואז נגמר גילוי הרע. וע"כ אחר המבול, שכבר נגלה הרע כל צרכו, הביא נח קרבן, שעל ידי זה הפריד הרע מהטוב, כמ"ש בהזהר לפנינו.
וכבר ידעת, שהדינין של המלכות, שה"ס האדמה, נקראים עשן, ונתבאר לעיל באות רל"ד אש נפיק מלגיו דהיינו מבינה ואחיד במלה אחרא לבר, דהיינו בזו"ן וכדין תננא סלקא, שעל ידי התפשטות האש מבינה אל זו"ן מתגלים הדינים של הנוקבא הנקראים עשן עש"ה בהסולם. ובזה מבאר רבי שמעון ענין הקללה שקילל ה' את האדמה בעבור האדם.
כל זמנא דאשא דלעילא אוסיף לתקפא תננא וכו' דכד נפיק אשא לית ליה פסק עד דישתלים דינא שכדי לתקן את החטא דעצה"ד, הוסיף הקב"ה המשכת האש של הבינה, וגילה העשן שבהאדמה, שהיא המלכות, לאט לאט, עד שנשלם הדין, בביאת המבול. דהיינו שנגלה הרע שהיה מעורב בהטוב, עד שהיה אפשר להפרידו מהטוב כנ"ל. וז"ש, ובגין כך כתיב לאחר המבול, לא אוסיף למיהב תוספת לאתתקפא דינא דלתתא, כי עתה שכבר נשלם גילוי הרע, כבר אין לי צורך עוד להוסיף אש כדי לגלות הדין, כי כבר נגלה הרע כל צרכו. ואולי תאמר שהקב"ה יעשה זאת כדי ליטול נקמה בהרשעים, לכן מסיים הכתוב כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ואין לכעוס עליו, וכל העונשים של הקב"ה המה רק תיקונים בלבד. וכיון שהתיקון הנצרך למבול כבר נגמר לכן אמר לא אוסיף וכו'. וכל זה מתבאר לפנינו להלן בדברי הינוקא, כמ"ש להלן בדיבור הסמוך.