זהר

רלח) פתח ההוא ינוקא ואמר, ישקני מנשיקות פיהו, דא הוא תאובתא עלאה, דיפוק רעותא מפומא. ולא נפיק מחוטמא, כד אשא נפקא, דהא כד אתחבר פומא לנשקא נפיק אשא, ברעותא, בנהירו, דאנפין, בחדוה דכלא, באתדבקותא דנייחא.

פירוש הסולם

רלח) פתח ההוא ינוקא וכו': פתח אותו התינוק ואמר, ​ישקני מנשיקות פיהו, זה הוא תשוקה עליונה, כי יצא הרצון דרך הפה, ולא יצא דרך החוטם, בעת שיצאה האש, כי כאשר הפה נתחבר, למי שהוא, לנשק, יוצאת האש: ברצון, בהארת הפנים, בחדות כל, בדביקות של נחת רוח. והוא כמ"ש לעיל בב"ב  (דף פ"ב ד"ה הני, ודף פ"ה ד"ה כיון) אשר האור היוצא דרך הפה הוא בחינת אוירא דכיא ואור חחסדים, והוא בחינת האור מאו"א עלאין שה"ס אשא דכיא כנ"ל. והוא כל בחינת הג"ר שבהעולמות עש"ה. וכיון שהוא אור החסדים מאו"א ע"כ אין שום אחיזה בו לקליפות. וע"כ נפיק אשא ברעותא בנהירו דאנפין וכו'. להיותו בחינת אשא דכיא כנ"ל.