זהר

קא) וכל נתיבותיה שלום, מאן נתיבותיה. אלין אינון שבילין דנפקין מלעילא, וכלהו נקיט לון ברית יחידאי, דאיהו אקרי שלום, שלמא דביתא, ואעיל לון לימא רבא, כד איהו בתוקפיה, וכדין יהיב ליה שלמא, הה"ד וכל נתיבותיה שלום. ת"ח, יוסף ברית שלום הוה, והוה במצרים מלכא, ושליט על ארעא, ויעקב בגין דאסתלק מניה שכינתא, לא הוה ידע.

פירוש הסולם

קא) וכל נתיבותיה שלום: מה הם נתיבותיה, ומשיב, אלו הם השבילים היוצאים מלמעלה, מאו"א, דהיינו המנעולא שהוא משמשת באו"א, שעליה אומר הכתוב, ושבילך במים רבים, (כנ"ל ב"א דף רנ"א ד"ה נחית ע"ש) ונקראים כן משום שאינם פתוחים לכל אדם אלא ליחידים בלבד, (כמ"ש לעיל דף כ"ט ד"ה וזה) וכולם, אוחז אותם הברית בלבדו, שהוא יסוד, שהוא נקרא שלום, שלום בית, ומכניסם לים הגדול, בעת שהוא בגבורתו, שאז נותן לו שלום. וזהו שכתוב, וכל נתיבותיה שלום. בוא וראה, יוסף היה ברית שלום, דהיינו שזכה לנתיבות הנ"ל והיה מלך במצרים ומושל על הארץ, ויעקב, משום שנסתלקה ממנו השכינה, לא היה יודע.
פירוש כי המפתחא, שה"ס מסך הנמשך מבינה, הנקרא דרך הוא הממשיך את המוחין דנעם, שהסו"ה דרכיה דרכי נעם, אב המנעולא, אינו ממשיך המוחין, וכל תקונו הוא, לעשות שלום. פירוש, כי כל כחו של קו אמצעי ליחד ב' הקוין ימין ושמאל זה בזה הוא על ידי התכללות בתחילה באותו המסך דמנעולא. (כנ"ל לך דף י"ג ד"ה ונתבאר) וז"ש וכלהו נקיט לון ברית יחידאי, וכולם, דהיינו ב' המסכים ביחד, דהיינו הדרך והנתיב, אוחז אותם רק הברית בלבדו, שהוא יסוד דגדלות, הנקרא יוסף. כלומר, אע"פ שעיקר קו אמצעי הוא ת"ת, אמנם הוא אינו נושא את שני המסכים ביחד, כי להיותו למעלה מחזה דז"א, אין בחינת הדינים דמנעולא ניכרים בו, כי אינם ניכרים לבחינת דין רק מחזה ולמטה. וע"כ רק יסוד שהוא מחזה ולמטה אוחז שניהם יחד.
וז"ש ועאיל לון לימא רבא, שהיא הנוקבא, כד איהו בתוקפיה, בעת שהיא בגבורות שליטת השמאל, שאינו רוצה להכלל בימין, שאז נקפאים כל האורות שבו, בסוד ימא דקאפו (כנ"ל ב"א דף רמ"ז אות ש"ב ע"ש בסולם) וכדין יהיב ליה שלמא, ואז נותן היסוד לו שלום דהיינו שעל ידי המסך דמנעולא, שה"ס המסך דחירק. מכניע את השמאל ומחברו עם הימין, ואז נעשה שלום בין ימין ושמאל, והאורות נפתחים. הה"ד וכל נתיבותיה שלום. כי הנתיבות, שה"ס מנעולא, אינם עומדים להמשיך מוחין כמו המפתחא הנק' דרך, אלא לעשות שלום בין קו ימין לקו שמאל הוא עומד.