זהר

ק) ועל דא תנינן, חייבין דגיהנם, בשעתא דעאל שבתא, נייחין כלהו, ואית להו חירות ונייחא. בשעתא דנפיק שבתא, אית לן לאתערא חידו עלאה עלנא, דנשתזיב מההוא עונשא דחייביא דאתדנו מההיא שעתא ולהלאה. ואית לן לאתערא ולימא, ויהי נעם יי' אלקינו עלינו, דא הוא נעם עלאה, חידו דכלא, וע"ד דרכיה דרכי נעם.

פירוש הסולם

ק) ועל דא תנינן וכו': ועל כן למדנו, הרשעים שבגיהנם, בשעה שנכנס השבת, נחים כולם, ויש להם חירות ומנוחה. בשעה שיצא השבת, יש לנו לעורר עלינו את השמחה העליונה, שננצל מאותו העונש של הרשעים, הנדונים משעה ההוא ולהלאה, ויש לנו להתעורר ולומר, ​ויהי נעם ה' אלקינו עלינו, זה הוא נעם העליון שמחת כל. דהיינו המוחין דישסו"ת כנ"ל. ועל זה נאמר דרכיה דרכי נעם.
פירוש ביום השבת מאירים המוחין דאו"א עלאין, שה"ס אוירא דכיא, והם מכונים לעתיד לבא, ואז כל דינין מתעברים מן העולם, ואפילו הרשעים שבגיהנם נחים. וביציאת השבת, שוב מתעוררים הדינין והקליפות, ואין להם ביטול אלא על ידי מוחין דהארת חכמה הנמשכים מישסו"ת שנקראים נעם, ולפיכך בצאת השבת מחויבים אנו לומר הפסוק, ויהי נעם וגו' כדי לעורר עלינו המוחין דהארת חכמה, המבטלים כל הדינים.