זהר

צב) ות"ח כיון דאתאביד יוסף מאבוי, יעקב אביד ההוא תוספת רוחא דהוה ליה, ואסתלקת מניה שכינתא, לבתר מה כתיב ותחי רוח יעקב אביהם, וכי עד השתא מית הוה. אלא ההוא תוספת רוחא אסתלק מניה שכינתא, ולא הוה בגויה, בגין דעצבונא דהוה ביה גרמא ליה, לא הוה רוחיה בקיומיה, ובג"כ ותחי רוח יעקב אביהם.

פירוש הסולם

צב) ות"ח כיון דאתאביד וכו': ובוא וראה, כיון שנאבד יוסף מאביו יעקב, אבד יעקב את תוספת הרוח, שהיה בו, דהיינו הג"ר, ונסתלקה ממנו השכינה. אחר כך מה כתוב, ותחי רוח יעקב אביהם, ושואל, וכי עד עתה היה מת. ומשיב, אלא תוספת רוח הזה נסתלקה ממנו ולא היתה בתוכו כי העצבות שהיה בו גרם, שרוחו לא היה בקיומו, דהיינו שנסתלקו ממנו הג"ר, שהן קיומו של הרוח, ומשום זה, אומר הכתוב, ​ותחי רוח יעקב אביהם. כי הג"ר חזרו לתחיה.